משמורת ילדים
על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962, שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטין. משמעות הדבר היא באופן עקרוני שני ההורים נתפסים כאחראים באופן שווה לדאגה לצרכיו של הקטין. כל ההחלטות המהותיות והמשמעותיות הקשורות בו, לרבות החלטות לימודיות, חינוכיות, בריאותיות ולעיתים אף החלטה לגבי מקום מגוריו (וזאת בעיקר כאשר יש רצון להוצאת הקטין לחו"ל) צריכים להתקבל במשותף. בהעדר הסכמה בין ההורים, יכריע בעניין בית המשפט.
לעומת זאת בכל הקשור לנושא משמורת, הרי שנקבע על פי רוב הורה משמורן. בדרך כלל קביעת ההורה המשמורן נעשית בהסתמך על תסקיר סעד מטעם שירותי הרווחה. אצל ילד עד גיל 6 קיים מושג של 'חזקת הגיל הרך'. שמשמעותו היא קביעת משמורת אוטומטית בידי האם תוך קבלת ההנחה שזוהי טובתו הטבעית של הקטין, אלא אם כן תיסתר ההנחה הזו.
ההורה המשמורן הוא ההורה שביתו משמש באופן עקרוני ה"בית העיקרי" של הילד, ההורה שאצלו הילד מתגורר בחלקו הגדול של השבוע, בעוד להורה השני נקבעים הסדרי ראייה, המותאמים בהיקפם לכל משפחה ומשפחה ואשר לעיתים אף מתבטאים בחלוקת זמן די שווה בין ההורים.
לעיתים נקבע הסדר של משמורת משותפת, כאשר משמעות ההסדר הוא חלוקת הסדרי שהות שווים פחות או יותר.
יש להביא בחשבון כי לקביעת המשמורת נוספת משמעות בכל הקשור לקביעת המזונות מצד ההורה הלא משמורן. קביעת משמורת משותפת בהכרח תשפיע על גובה המזונות שייקבעו, אך עדיין אינו פוטר את האב מחיוב המזונות כלפי ילדיו.
לאחרונה גוברים הקולות התומכים בביטול 'חזקת גיל הרך'. יש מי שמבקשים לבטל כליל את קביעת המשמורת אצל אחד ההורים. לחלופין הדרישה היא לקבוע הסדר הורות ושהות של הילדים בין הוריהם מבלי לתת לאחד ההורים את תפקיד ההורה האחראי העיקרי, דבר הפוגע בהכרח במעמדו של ההורה השני.
הסדרי ראיה
במקרה של פירוד בין הורים יש לקבוע את אופן חלוקת הזמנים בין ההורים. כאשר המשמורת נקבעת אצל האם ההסדר המקובל הוא פעמיים בשבוע אחר הצהריים (לעיתים עם לינה) וכל סוף שבוע שני וכן במחצית החגים והחופשות.
קביעת ימים מוגדרים מראש נועדה ליצור קביעות ויציבות בחיי הילדים. אך ברור שכאשר התקשורת בין ההורים היא תקינה למרות שנפרדו, הרי שתהיה גמישות והתחשבות בנסיבות המצריכות לעיתים שינוי בזמנים. עוד ברור שיש להתחשב בצרכים ופעילות משתנות של הילדים ולהתגמש לא פעם בעניין ההסדרים, למרות מה שנקבע בהסכם ו/או בפסק הדין. בנוסף מקובל כי מחוץ למועדים המוסדרים יתאפשר להורה השני לקחת את ילדיו למסיבות ואירועים משפחתיים.
השאיפה היא ששני הורים יוכלו להסדיר ביניהם את נושא הסדרי הראייה. לעיתים התקשורת הבינאישית כה לקויה, כך שאין מנוס ממתן סמכויות לפקידת הסעד. זו תמשיך לתווך ולקבל החלטות הנוגעות לביצוע הסדרי ראייה ושינויים במידת הצורך גם לאחר מתן פסק הדין, ובדרך כלל לתקופה של לפחות שנתיים.
אין באמור בסקירה זו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני.
ליצירת קשר אישי ומיידי עם עו"ד נורית פוגל-ליאון חייגו ל- 03-9041886
או צרו קשר במייל [email protected]