אמנת האג-חטיפת ילדים
אמנת האג היא אמנה בינלאומית שנכרתה כמענה משפטי לחטיפת ילדים על ידי אחד ההורים למדינה אחרת. מקרה שכיח הוא חטיפת הילדים למדינת המוצא של ההורה החוטף, שממנה עבר למדינה בה חי עם בן זוגו, טרם נפרדו, ובה גידל את ילדיו כמקום מושבו הקבוע.
מטרת האמנה היא השבת הקטין במהירות האפשרית למקום מגוריו הטבעי ומניעת שינוי חד צדדי של הפרת הסטאטוס קוו על ידי ההורה החוטף, תוך שימוש בקטין ככלי מיקוח בין ההורים.
האמנה קובעת כי כל הסוגיות הקשורות למשמורת והסדרי הראייה ידונו במדינה שהיא מקום מושבה הטבעי של הקטינים.
במסגרת אמנת האג מחויבת כל מדינה החתומה על האמנה להשיב את הקטין שהועבר אליה באופן מיידי לארץ מוצאו.
אמנת האג אינה קובעת דבר בעניין המשמורת עצמה. היא משמשת כמעין עזרה ראשונה להשבת קטין למקום מוצאו. שם, בערכאה המוסמכת, ידון בית המשפט בסוגיות הקשורות במשמורת הקטין.
ככלל, בית המשפט בישראל מפעיל שיקול דעת זהיר ביותר. רק במקרים חריגים יסטה מהכלל של השבת קטין חטוף על פי הוראות האמנה. ועם זאת למרות האמנה בתי משפט בישראל כן מפעילים שיקול דעת בהחלטה להשבת הקטין, תוך בחינת טובת הקטין. בית המשפט הישראלי נוהג להביא בחשבון את מידת הנזק הפיזי או הנפשי העלול להיגרם במקרים מסוימים בעקבות החזרתו לארץ מוצאו. בית המשפט גם מביא בחשבון את משך הזמן שעבר מאז נחטף הקטין ושוקל טענות בדבר השתלבות הקטין בארץ החדשה, גילו של הקטין ולעיתים אף התחשבות ברצון הקטין עצמו, בעיקר כשהמדובר בקטין בוגר המביע את השקפותיו ודעותיו וניכר כי המדובר ברצון עצמאי ובסירוב עיקש לחזור לארץ המוצא. קרה גם לא פעם כי בית המשפט הורה על השבת קטין רק אם יוכח כי ההורה השני הסכים מראש למעבר אך התחרט בדיעבד ונקט בהליכים על פי אמנת האג.
כיצד מפעילים את האמנה?
לאחר חטיפת קטין יש לפנות באמצעות עורך דין לרשות המרכזית ממנה נחטף הקטין והן למדינה אליה נחטף הקטין, הרשות האחראית ממנה נחטף הקטין אמורה לפעול מול המדינה השנייה לצורך השבת הקטין לאלתר. בנוסף יש לפנות לרשות המנהלית והשיפוטית של המדינה אליה נחטף הקטין ואשר על פי האמנה מחויבת להחזיר את הקטין לאלתר לארץ מוצאו כל עוד שלא חלפה שנה מיום החטיפה ועד ליום נקיטת ההליכים.
הגירת ילדים
תביעות נוספות הקשורות להוצאת ילדים מהארץ הינן תביעות להגירת קטינים. המדובר בתביעות קשות ביותר להכרעה. משמעות מתן היתר להגירה היא מניעת קשר ומפגשים סדירים בין הקטין להורה הלא משמורן שנותר בארץ המוצא.
יש לזכור כי שני ההורים נשארים אחרי הגירושין האפוטרופוסים הטבעיים של הקטין, כך שלא בקלות תתאפשר הפרדת הילד מאחד מהוריו.
באשר לשיקולים לצורך הכרעה בסוגיית הגירת ילדים יש להביא בחשבון כי כל מקרה מוכרע לפי נסיבותיו כאשר השיקול הראשוני הוא "טובת הקטין". בין יתר השיקולים אפשר למנות:
א. בדיקת ההורה המשמורת המתאים ביותר לקטין.
ב. בחינת הסיבה לרצון להגר: בדיקה האם מדובר בסיבה לגיטימית אם לאו, לרבות בדיקה האם התכנית מגובשת; האם אין דרך חילופית בה ניתן יהיה להימנע מהוצאת מהגירת הקטין מבלי לפגוע בצורך האמיתי של ההורה המבקש. כן ייבדק האם אין מטרת ההגירה היא רצון להרחיק את הקטין מההורה השני.
ג. היכולת להבטיח קשר עם ההורה השני: לאור החשיבות בשמירת קשר עם שני ההורים לצורך התפתחותו התקינה של הילד יש לבחון כיצד ישמר הקשר לאחר ההגירה. פעמים רבות יחויב ההורה המהגר לממן את נסיעת הקטין לחופשות בארץ מוצאו ו/או מימון נסיעת ההורה השני לצורך ביקור של הילד בארץ אליה היגר הקטין.
הפסיקה בתיקי הגירה איננה אחידה. כל מקרה ומקרה נבחן על פי נסיבותיו כאשר בדרך כלל בית המשפט נעזר בתסקיר של פקידת סעד וכן ממנה מומחה (פסיכולוג) צורך מתן חוות דעת מקצועית לעניין ההגירה.
אין באמור בסקירה זו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני.
ליצירת קשר אישי ומיידי עם עו"ד נורית פוגל-ליאון חייגו ל- 03-9041886
או צרו קשר במייל [email protected].